החכם מנשה מן ישראל – 1604-1657
נולד בשם מנואל דיאז סואיירו באי מדיירה בשנת 1604. שנה אחת קודם המשפחה ברחה מפורטוגל מפני האינקוויזיציה בשנת 1610 המשפחה הקימה את ביתה באמסטרדם. מנשה היה לראש ישיבת הקהילה. הוא כתב מספר מאמרים שהידוע ביותר ביניהם הוא ״נשמת חיים״, על גלגול נשמות. בתחום הדיפלומטי הוא הצליח, יחד עם החכם יעקב סספורטס, לשכנע את אוליבר קרומבל לבטל את הגזרה שאסרה על הגירת יהודים לאנגליה. בשנת 1626 הוא הקים באמסטרדם בית דפוס בשם ״אמת מארץ תצמח״, וכך היה בין הראשונים בהולנד שהדפיס ספרים בלשון הקודש.
בין חבריו היו אנשים בולטים כמו ווסיוס, ברליאוס והוגו גה כרוט מנשה נפטר בשנת 1657 במידלבורג ונקבר בבית חיים, באודרקרק אן דה אמסטל.
החכם יעקב סספורטס – 1610 – 1698
נולד באורן (היום באלגריה) בשנת 1610. הוא הגיע לאמסטרדם בשנת 1646, לאחר שנמלט מבית הסוהר של מלך ״המורים״. אז כבר תיפקד קודם כרב בקהילות טלמצ׳ן, פז וסאלי. שהייתו באמסטרדם הייתה קצרה: מלך מרוקו שלח אותו בשליחות דיפלומטית, ובשנת 1664 היה לחכם של הקהילה הפורטוגזית בלונדון. באותה התקופה שכנע, יחד עם מנשה בן ישראל, את אוליבר קרומבל לבטל את הגזירה שאסרה על הגירת יהודים לאנגליה.
בשנת 1673 סספורטס חזר לאמסטרדם. הוא מונה לעמוד בראש ישיבת כתר תורה, שהוקמה ע״י האחים דה פינטו. בשנת 1680 מונה כראש ישיבת עץ חיים. אחרי פטירת החכם יצחק אבואב דה פונסקה, בשנת 1693, הוא מונה לחכם הקהילה, ושירת בתפקיד זה עד פטירתו בשנת 1698. בזמן חייו נלחם בצורה לוהטת נגד מי שנחשב אז למשיח, שבתי צבי. הוא כתב מכתבים רבים לקהילות היהודיות באירופה, אסיה ואפריקה, ובהם קרה ליהודים לחסוף את הזיוף. החכם סספורטס קבור בבית חיים, באודרקרק אן דה אמסטל.
האחים דה פינטו
האחים דה פינטו, יצחק, אהרון ויעקב, נולדו בתחילת המאה ה-18 למשפחת סוחרים ובנקאים יהודית-פורטוגזית עשירה. האב דוד דה פינטו היה בגיל 50 בין עשרת הפורטוגזים העשירים ביותר באמסטרדם. למשפחה הייתה בית מחוץ לעיר, טולפנבורג (על יד הנהר אמסטל) ובית מפואר בקרבת האסנוגה: בית דה פינטו, שעדיין קיים, ושנקרא אז ״החצר דה פינטו״.
משלושת האחים רק אהרון, הבכור, למד בעץ חיים, אבל כל אחד בתורו תרם את חלקו לקהילה בתחום הנהגתה. הנסיך וילם השלישי היה בין חבריה של משפחת דה פינטו שממנה את המלחמה נגד צרפת. כתוצאה מכך בני המשפחה זכו בהשפעת פוליטית ניכרת. יצחק דה פינטו היה לפילוסוף של תקופת הנאורות שהתכתב עם גידרו ועם וולטר, בין השאר בספר Apologie Pour la Nation Juive. שכתב בשנת 1762, כשכל היהודים העניים גורשו מבורדו.
שמואל סרפתי – 1813 – 1866
סרפתי נולד כבן של סוחר בטבק, ולמד רפואה באוניברסיטת ליידן. בשנת 1839 סיים את לימודיו והתחיל לעבוד כרופא משפחה באמסטרדם. בעבודתו מצא מולו תוצאות עוני, תת-תזונה וחוסר היגיינה. אלה הביאו אותו ליוזמות רחבות היקף שתרמו את חלקם לבריאות הציבור ולהתפתחות העיר אמסטרדם. סרפתי הגה סידור לאיסוף אשפה שבצורה כל שהיא קיים עד היום. הוא הקים בית חרושת ללחם, הראשון בהולנד, שהכין בכל שבוע 9000 ככרות לחם זולים. הוא יזם פרויקטים גדולים בתחום הבנייה באמסטרדם, שכללו בין השאר את מלון אמסטל, אחד ממלונות הפאר שקיים עד היום הזה.
